עלות הנוחות: כיצד עמלות משלוח משנות בשקט את המציאות

בעוד קניות אונליין ומשלוחי מזון צוברים תאוצה ברחבי ארצות הברית, מתפתחת גל חדש של עלויות נסתרות — לא מצד החברות, אלא מצד הממשלות עצמן. מדינות ורשויות מקומיות מציגות מה שמבקרים מכנים “מיסי סף” — עמלות לכל הזמנה, שנועדו לממן תשתיות ולפצות על ירידה בהכנסות ממסי דלק. חיובים אלו, שנעים בין 25 ל-75 סנט לעסקה, משנים בהדרגה את הדרך שבה האמריקאים משלמים עבור כלכלת הנוחות.

בקולורדו, לדוגמה, פועל מאז 2022 מס משלוחים בגובה 28 סנט, הצפוי להניב למעלה מ-5 מיליארד דולר בעשור הקרוב. מינסוטה הלכה בעקבותיה עם חיוב של 50 סנט על הזמנות מעל 100 דולר. מדינות נוספות — בהן ניו יורק, מרילנד והוואי — בוחנות חקיקה דומה. כלכלנים מציינים כי מדובר במגמה רחבה יותר שבה ממשלות מחפשות מקורות הכנסה חלופיים עם שינוי מבנה בסיסי המס.

הממשלות נכנסות לזירה כשהעמלות התאגידיות מתרבות

במשך עשורים חברות מצאו דרכים יצירתיות להוסיף עלויות — מעמלות “נוחות” ו”אבטחה” ועד תוספות פרימיום — לעיתים מבלי לעורר התנגדות ציבורית. כעת, הרשויות הציבוריות מאמצות גישה דומה. “גם למונופולים תאגידיים אין מונופול על גביית דמי שכירות,” אומר מריאנו טורס, פרופסור למימון באוניברסיטת אדלפי.

לדברי מייק ברנרד, מנהל מיסוי ראשי ב-Vertex, המדינות פונות לעמלות מסוג זה משום שהן מהוות אלטרנטיבה פוליטית בטוחה יותר למסים על הכנסה או רכוש. “אם אנשים לא נוסעים לחנות — הם לא משלמים מס דלק,” מסביר ברנרד. “אבל אם משאית UPS נוסעת במקומם, התשתיות עדיין דורשות מימון.”

גם רשויות מקומיות מאמצות “עמלות שכונתיות” — חיובים מיקרו באזורים מסחריים מוגדרים, כמו שדות תעופה. בנמל התעופה הבינלאומי של פילדלפיה, לדוגמה, הוטלה בשנה שעברה תוספת של 3% על כלל דמי הזיכיון. נתוני Vertex מראים כי מספר העמלות שהוטלו על ידי ממשלות ברחבי ארה״ב זינק מ-400 בשנת 2019 ליותר מ-1,400 כיום — מה שמעיד ש“מיסי הסף” הם רק ההתחלה.

ההתנגדות: דאגות מצד התעשייה והצרכנים

ענקיות הטכנולוגיה משיבות מלחמה. אמזון, DoorDash, אלפבית, Grubhub ו-Instacart — כולן חברות בקואליציית Chamber of Progress — טוענות כי המיסים הללו רגרסיביים ומעמיסים על משפחות עובדות. “כאשר מיסי משלוח החלו להופיע, היה ברור מי נפגע יותר — משפחות שחיות ממשכורת למשכורת,” אמרה הופ לדפורד, מנהלת מדיניות החדשנות האזרחית בקבוצה. לדבריה, שירותי משלוחים חיוניים לקשישים או לאנשים עם מוגבלויות הנשענים עליהם לצורכי מזון ותרופות.

עם זאת, מחקרים מציירים תמונה מורכבת יותר. נתוני Capital One מצביעים כי משקי בית בעלי הכנסה גבוהה נוטים הרבה יותר לבצע קניות אונליין. מחוקקים כמו רוברט קרול מניו יורק טוענים כי עמלות מתונות — כמו הצעתו למס של 3 דולר לכל חבילה — ישפיעו בעיקר על צרכנים אמידים ויסייעו במימון שירותים ציבוריים, כולל תחבורה ציבורית חינמית פוטנציאלית תחת ממשל זוהרן ממדאני.

ניסוי פיסקלי מתרחב עם תוצאות לא ודאיות

כלכלנים מזהירים כי אף שעמלות אלו עשויות להקל זמנית על תקציבים לחוצים, הן אינן מציעות פתרון מבני אמיתי. “עמלות משלוח קמעונאי הן פלסטר קצר טווח — לא פתרון ארוך טווח,” מזהיר ארג׳ון מהדבן, מנכ״ל פלטפורמת המס Doola. הוא טוען כי הסכנה האמיתית היא בנורמליזציה של מיסוי סמוי, המטשטש שקיפות ופוגע באמון הציבור.

ככל שעיריות ומדינות בארה״ב ממשיכות לבחון את הניסוי הפיסקלי הזה, מקבלי ההחלטות מתמודדים עם איזון עדין: לגייס הכנסות מבלי לעורר תרעומת בכלכלה שכבר עייפה מעמלות. השנים הקרובות עשויות לקבוע אם “מיסי הסף” יהפכו למנגנון מימון יציב — או לשכבה נוספת בעלות הגדלה של הנוחות באמריקה.