הנסיגה הרגולטורית בוושינגטון

במהלך מהותי של ביטול מדיניות קודמת, הרגולטורים הפיננסיים בארה״ב הודיעו ביום חמישי כי יבטלו את הכללים שחייבו בנקים להיערך להפסדים הנובעים מאירועים הקשורים לשינויי אקלים — צעד שמסמן סטייה משמעותית מהגישה שאומצה בשנים האחרונות.
ההחלטה המשותפת של הפדרל ריזרב, תאגיד ביטוח הפקדונות הפדרלי (FDIC), ומשרד המבקר על המטבע (OCC) משקפת את מדיניות ממשל טראמפ לצמצם את היקף הסמכויות של הסוכנויות הפדרליות.

על פי ההצהרה המשותפת של הרגולטורים, דרישות ניהול הסיכון האקלימי — שהונהגו בשנת 2023 — נחשבו “מיותרות” ו“לא נחוצות”, משום שתקני הבטיחות והיציבות הקיימים כבר מחייבים את הבנקים להחזיק במסגרת ניהול סיכונים מקיפה.
“הסוכנויות אינן סבורות כי עקרונות לניהול סיכונים פיננסיים הקשורים לאקלים נחוצים,” נכתב בהצהרה, תוך הדגשה כי מהבנקים כבר נדרש להיערך לכל סוג של הפרעה תפעולית או שווקית.

ביטול התקנות למעשה מסיים ניסוי בן שנתיים לשילוב שיקולים אקלימיים בפיקוח הרגולטורי על מערכת הבנקאות בארה״ב — מהלך שהיה תואם לסטנדרטים הגלובליים אך עורר מחלוקת פוליטית חריפה בזירה המקומית.

עימות פנימי בתוך הפדרל ריזרב

ההחלטה הציתה מחדש מתיחות פנימית בתוך הבנק הפדרלי.
מייקל באר, לשעבר סגן יו״ר הפיקוח של הפדרל ריזרב ואחד מהאדריכלים המרכזיים של מסגרת הסיכון האקלימי, מתח ביקורת חריפה על המהלך, וכינה אותו “קצר רואי”, תוך אזהרה כי הוא “יהפוך את המערכת הפיננסית למסוכנת יותר דווקא כאשר הסיכונים הפיננסיים הקשורים לאקלים מתגברים”.

באר ופקידים לשעבר נוספים טוענים זה זמן רב כי הסיכונים הפיזיים והמעבריים הנובעים משינויי האקלים — החל מאירועי מזג אוויר קיצוניים ועד לנכסים תקועים — עלולים להשפיע מהותית על תיקי האשראי, החשיפה הביטוחית, ושווי הנכסים.
הסרת התכנון המובנה סביב סיכונים אלו, לדבריהם, הופכת את המערכת הבנקאית לפגיעה יותר לזעזועים ארוכי טווח שאינם נלכדים במודלים פיננסיים מסורתיים.

מנגד, המושלת מישל בומן, שהחליפה את באר כמפקחת הבכירה של הבנקים בפדרל ריזרב, הגנה על הביטול כחלק מ“התמקדות מחודשת” הנדרשת במנדט הפיקוח של הבנק.
“האפקט של ההנחיות הללו היה לייצר בלבול לגבי ציפיות הפיקוח ולהגדיל עלויות ציות,” אמרה בומן, והוסיפה כי משימת הפדרל ריזרב “אינה משתרעת על קביעת מדיניות אקלים”.

הוויכוח הרחב: חריגה מהמנדט או החמצת הזדמנות?

ביטול המסגרת האקלימית ממחיש את הפער הפילוסופי העמוק סביב תפקידה של הפדרל ריזרב בהתמודדות עם סיכונים פיננסיים לא מסורתיים.
ממשל טראמפ ובעלי בריתו טוענים כי על הבנק להיצמד לתחום הפעולה המסורתי שלו — מדיניות מוניטרית ויציבות פיננסית — ולהימנע ממעורבות בסוגיות סביבתיות או חברתיות, אותן הם מתארים כ“חריגה מהמנדט”.

תומכי הביטול טוענים כי לבנקים כבר יש את הכלים האנליטיים ואת כריות ההון הדרושות כדי לעמוד בפני זעזועים הקשורים לאקלים ללא צורך בהוראות רגולטוריות נוספות.
הם גם מציינים את נטל הציות האפשרי על מוסדות אזוריים קטנים יותר, אשר ייתכן שאין להם את המשאבים לביצוע ניתוחי תרחישים מורכבים.

עם זאת, רגולטורים גלובליים — בהם הבנק המרכזי האירופי (ECB) ובנק אנגליה — נקטו קו הפוך, כשהם משלבים בדיקות סיכון אקלימי כחלק מרכזי מהפיקוח הפרודנציאלי שלהם.
פער זה עלול להשאיר את המערכת הפיננסית האמריקאית פחות מתואמת עם הנורמות הבינלאומיות המתפתחות, ולהעלות שאלות על כושר התחרות והחוסן שלה בטווח הארוך.

מה צופן העתיד ליציבות הפיננסית

ביטול המדיניות מגיע בתקופה שבה הפסדים הקשורים לאקלים משפיעים יותר ויותר על השווקים הפיננסיים הגלובליים — החל מעלויות הביטוח ועד לתמחור אג”ח ממשלתיות.
אנליסטים מזהירים כי התעלמות מסיכונים כאלה עלולה בסופו של דבר להשפיע על תנודתיות הנכסים, לחצים על נזילות, ואף על מתיחות אשראית רחבה יותר — תוצאות שנמצאות בדיוק בליבת המנדט המסורתי של הפדרל ריזרב לשמירה על יציבות.

ככל שהחשיפות הפיננסיות הקשורות לאקלים ממשיכות לגדול, היעדר הנחיות רגולטוריות רשמיות עלול להשאיר את המוסדות בניהול עצמי, מה שיוביל להערכות סיכון לא אחידות ברחבי המערכת הבנקאית.
לעת עתה, המשקיעים וקובעי המדיניות יעקבו מקרוב אחר השאלה האם הגישה האמריקאית הזו מהווה סטייה זמנית — או שינוי מתמשך בתפיסת הפיקוח הפיננסי של המדינה.