בעוד שמחירי הזהב שוברים שיאים חדשים מעל 4,000 דולר לאונקיה, המשקיע המיליארדר ריי דליו מזהיר כי השווקי העולמיים עשויים להיכנס לתקופה המזכירה את תחילת שנות ה־70 — תקופה שהתאפיינה באינפלציה, עלייה בחוב הממשלתי וירידה באמון במטבעות פיאט. מייסד ברידג’ווטר אסושיאטס מאמין כי משקיעים צריכים להגדיל משמעותית את החשיפה לזהב, אותו הוא מגדיר כאחד הנכסים הבודדים המסוגלים לשמור על ערכם כאשר ההשקעות המסורתיות מתערערות.

חוזי הזהב נסחרו לאחרונה סביב 4,005.80 דולר לאונקיה — עלייה של יותר מ־50% מאז תחילת השנה. הראלי מגיע על רקע גוברים הפחדים מהגירעונות הפיסקליים, הקלות המדיניות של הבנקים המרכזיים והאי־יציבות הגיאופוליטית — תנאים שדליו טוען שיצרו “סערה מושלמת” לשחיקת ערך המטבע.

הד של שנות ה־70: אינפלציה, חוב ואמון נשחק

ההשוואה של דליו לתחילת שנות ה־70 אינה מקרית. העשור ההוא נפתח במדיניות מוניטרית מרחיבה, הוצאות ממשלה כבדות וסיום ההמרה של הדולר לזהב — מה שהוביל לעלייה חדה באינפלציה. לטענתו, הסביבה הכלכלית של היום נושאת סימנים דומים: חובות עולמיים מתנפחים, גירעונות תקציביים מתמשכים ובנקים מרכזיים המתקשים לאזן בין בלימת האינפלציה לצמיחה.

“זה מאוד דומה לתחילת שנות ה־70 — איפה אתה שם את הכסף שלך?” שאל דליו בפורום הכלכלי של גריניץ’. “כאשר יש כזה היצע של חוב ומכשירים מבוססי חוב, הם כבר לא משמשים כאמצעי אמין לשמירת עושר.”

אזהרתו מגיעה כאשר תשואות האג”ח הממשלתיות של ארה”ב נותרות תנודתיות, והפדרל ריזרב ניצב בפני לחץ גובר להקל במדיניות לאחר הורדת הריבית הראשונה שלו השנה בספטמבר. השינוי הזה פגע בערכו של הדולר האמריקאי והוסיף מומנטום לראלי ההיסטורי של הזהב.

אתגר למודל ההשקעה המסורתי

הקריאה של דליו להקצות 15% מתיק ההשקעות לזהב מנוגדת בחדות למודל המסורתי של “60-40” המעדיף מניות ואג”ח. באופן היסטורי, יועצים המליצו להחזיק אחוז קטן בלבד מנכסים אלטרנטיביים כמו זהב בשל היעדר תשואה. אולם בעולם שבו התשואות הריאליות על אג”ח נותרות נמוכות והסיכונים הגיאופוליטיים גוברים — החישוב הזה משתנה.

משקיעים בולטים אחרים חולקים את אמונתו של דליו. ג’פרי גונדלך, מנכ”ל דאבל־ליין קפיטל, המליץ לאחרונה להקצות עד 25% מהתיק לזהב, תוך שהוא מציין חששות דומים בנוגע ללחצי האינפלציה ולהיחלשות הדולר. שני המשקיעים רואים בזהב לא רק גידור, אלא משקל נגד אסטרטגי לנכסים פיננסיים המבוססים על צמיחה ממונפת בחוב.

“זהב הוא הנכס היחיד שאתה יכול להחזיק מבלי להסתמך על מישהו אחר שישלם לך,” הדגיש דליו. ההצהרה הזו מדגישה את ספקנותו הרחבה כלפי קיימותם של נכסי נייר בעידן של עומס פיסקלי ושחיקת מטבע.

מקלט בטוח לעתיד לא ודאי

תחייתו של הזהב כנכס מועדף היא פסיכולוגית לא פחות משהיא פיננסית. כשהמשקיעים מתמודדים עם חוסר יציבות פוליטית, שינויי מסחר גלובליים וסכסוכים מתרחבים, פשטותו של הזהב ועצמאותו מסיכון צד נגדי בולטים במיוחד. הבנקים המרכזיים ממשיכים להגדיל את עתודות הזהב שלהם, מה שמעיד על שינוי מבני באופן שבו מדינות תופסות ביטחון מוניטרי.

בהסתכלות קדימה, השאלה המרכזית היא האם עליית הזהב מסמנת תחילתה של מגמה ארוכת טווח או תגובה זמנית לטלטלות במדיניות. אם האינפלציה תישאר גבוהה ונטל החוב ימשיך לגדול, התזה של דליו עשויה לצבור תאוצה נוספת — ולבסס את מעמדו של הזהב כנכס עוגן בכלכלה עולמית תנודתית יותר.