בין דיונות המדבר של שינג’יאנג, באזורים מרוחקים כמו מחוז יולי שבמערב סין, מתרחשת יוזמה טכנולוגית חסרת תקדים. לפי דיווח של בלומברג, ממשלת סין ומספר חברות פרטיות מתכננות להקים 39 מרכזי נתונים עתירי אנרגיה, שבהם יותקנו מעל 115,000 שבבי AI מתקדמים של חברת Nvidia. מדובר במהלך אסטרטגי רחב היקף שמטרתו לקדם את תשתיות הבינה המלאכותית של סין – גם תחת מגבלות הייצוא האמריקאיות המחמירות.

המיקוד של סין בהקמת תשתיות דווקא במדבריות הרחוקים אינו מקרי – מדובר באזור שפחות חשוף לביקורת בינלאומית, עם פוטנציאל רחב לאנרגיה ירוקה ותמריצים ממשלתיים. אך יותר מכל, המהלך מציף שאלה אסטרטגית מהותית: האם ארצות הברית באמת מצליחה לבלום את ההתקדמות הסינית, או שהיא מעניקה לה – גם אם בעקיפין – את הכלים לבניית עתיד בינה עצמאי?

תלות בשבבים – גם כשהם אסורים בייצוא

על פי הערכות רשמיות של גורמים בממשל ביידן, סין מחזיקה כיום בכ־25,000 שבבים אסורים מדגם H100 ו־H200, למרות איסורי הייצוא הברורים של משרד המסחר האמריקאי. Nvidia אמנם מכחישה כל מעורבות ישירה בטענות להברחות, אך במשרד המסחר מזהירים כי הברחות בקנה מידה נרחב כבר מתרחשות בפועל – דרך מדינות צד שלישי, חברות־קש ומתווכים גלובליים.

נכון לעכשיו, החברה DeepSeek והגופים המעורבים בפרויקט שואפים להפעיל מודלים שיתחרו באלה של OpenAI, Anthropic ו־Google, אך ללא נגישות לשבבים מתקדמים – מדובר באתגר משמעותי. אתגר שסין נחושה להתגבר עליו בכל דרך אפשרית.

האם Nvidia באמת שומרת על הכללים?

למרות עמדתה הפומבית של Nvidia, לפיה החברה עומדת בכל תקנות הייצוא האמריקאיות, ישנם אנליסטים הטוענים כי קיים תמריץ חזק בחברה להעלים עין ממעקפים רגולטוריים – כל עוד הם אינם פורמליים. Nvidia, כמו כל תאגיד ציבורי, מחויבת להציג צמיחה שוטפת למשקיעים. מכירה בלתי ישירה לשוק הסיני, דרך חברות־בת או סוחרים גלובליים, עשויה להוות “אזור אפור” משפטי שבו החברה אינה שותפה רשמית – אך עדיין נהנית מהכנסות עצומות.

גישה זו מאפשרת ל־Nvidia “לשחק בשני קצוות” – מצד אחד לעמוד פומבית בציפיות הרגולטוריות, ומצד שני לשמר גישה עקיפה לשוק הסיני העצום, מבלי לשאת באחריות רשמית.

חזון סיני מול מגבלות אמריקאיות

המרכזים שייבנו במדבר הסיני אמנם שאפתניים, אך נכון לעכשיו הם קטנים משמעותית ביחס לענקיות הענן האמריקאיות כמו AWS, Azure ו־Google Cloud. יחד עם זאת, הם מייצגים תפנית טקטית ברורה: בנייה הדרגתית של תשתית בינה מקומית, שמאפשרת לבייג’ינג להקטין תלות בשחקנים מערביים בטווח הארוך.

מדובר בצעד נוסף באסטרטגיית “Made in China 2025”, אשר מציבה את טכנולוגיות מתקדמות, ובפרט AI, בלב החזון הכלכלי־ביטחוני של המדינה.

תמרון רגולטורי דרך מדינות צד שלישי

מעבר ישיר של שבבים אמריקאיים לתוך סין מוגבל מאוד, אך בפועל – סין מגייסת מדינות מתווכות כמו איחוד האמירויות, מלזיה ואפילו מדינות מזרח אירופה, כדי לעקוף את המגבלות. דרך רישום של חברות־בת או פעילות מחקרית מוסווית, ניתן לעיתים להעביר טכנולוגיה מתקדמת תחת סיווג אזרחי.

גישה זו יוצרת שרשרת אספקה גלובלית חצי־לגיטימית, שבה קשה מאוד לעקוב אחרי יעד השימוש הסופי של השבבים. המשמעות: גם כאשר ארה”ב חוסמת דלת אחת, הסינים יודעים לפתוח חלון אחר – והם עושים זאת בתיאום מדויק ובקנה מידה תעשייתי.

אקוסיסטם טכנולוגי בינלאומי עוקף וושינגטון

על רקע הסנקציות הגוברות מצד הממשל האמריקאי, סין מגבירה את שיתוף הפעולה עם מדינות כמו איחוד האמירויות, מלזיה וקזחסטן – שדרכן ניתן להעביר טכנולוגיה מתקדמת במסווה של פעילות אזרחית או מחקרית. מעבר כזה דרך מדינות צד שלישי לא רק מערער את יעילות הסנקציות, אלא גם יוצר אקוסיסטם בינלאומי חדש סביב טכנולוגיות בינה מלאכותית שאינו תלוי בהכרח בוושינגטון. התוצאה: התשתית הטכנולוגית הסינית ממשיכה להתקדם בקצב מפתיע – גם תחת הגבלות.

מסקנה: ארה”ב עלולה להפסיד גם כשהיא חוסמת

בסופו של דבר, התמונה המצטיירת היא של מירוץ סמוי אך קיומי בין שתי המעצמות – ארה”ב מבקשת לשמר את יתרונה הטכנולוגי דרך שליטה רגולטורית, בעוד סין מפתחת חלופות ומנתבת זרמים אפורים של שבבים וטכנולוגיה.

המהלך הסיני הנוכחי אמנם עוד רחוק מלשנות את מאזן הכוחות, אך הוא מוכיח דבר אחד: בינה מלאכותית היא לא רק טכנולוגיה – היא זירת קרב כלכלית, תעשייתית ואידיאולוגית. ובזירה הזו, גם אם ארה”ב לא רוצה “לעזור” לסין – היא עשויה לעשות זאת מבלי משים.