האם קרנות אקטיביות בארה”ב עדיין רלוונטיות?

סקירה מקיפה של ביצועי קרנות נאמנות לעומת מדדי הייחוס (2025)

בעשור האחרון מתנהל דיון מתמשך בקרב משקיעים, יועצים וגופים מוסדיים סביב השאלה האם ניהול אקטיבי של השקעות מצליח לייצר ערך אמיתי ביחס לאלטרנטיבות הפסיביות. דו”ח עדכני לשנת 2025, שמתבסס על נתוני ביצוע של קרנות נאמנות אמריקאיות מול המדדים הרלוונטיים שלהן, מציג תמונה חדה וברורה: מרבית הקרנות נכשלות פעם אחר פעם להכות את המדד לאורך זמן.

הנתונים, שנמדדו על פני תקופות של שנה ועד עשרים שנה, מצביעים על מגמה עיקשת – ורובם המוחלט של הקרנות האקטיביות בארה”ב מפגרות אחרי הבנצ’מרק שלהן, לעיתים בשיעורים גבוהים מ־90%.

מרבית הקרנות מפגרות אחרי המדדים: סקירה כמותית

על פי הדו”ח, בטווח של 20 שנה, 94.11% מכלל הקרנות האמריקאיות (“All Domestic Funds”) לא הצליחו להכות את מדד ה־S&P Composite 1500. גם בטווח של 15 שנה, שיעור זה עומד על 93.23%. כלומר, סיכוי ההצלחה של קרן אקטיבית בטווח ארוך קטן מ־7%.

הנתונים חמורים במיוחד בקטגוריות הבאות:

קרנות Large-Cap Growth – 96.9% מהן לא עקפו את מדד ה־S&P 500 Growth לאורך 20 שנה.

קרנות Multi-Cap Core – 94.69% מהן פיגרו אחרי מדד ה־S&P 1500.

קרנות Mid-Cap Core – 96.75% מהן נכשלו להכות את מדד ה־S&P MidCap 400.

בכל טווח זמן – 1, 3, 5, 10, 15 ו־20 שנה – נרשמה עליונות סטטיסטית למדדים על פני הקרנות הפעילות. המשמעות היא שהכשל אינו זמני או תוצאה של תנודתיות מקרית, אלא תבנית חוזרת.

פילוח לפי גודל הקרן: המיתוס של Small Cap נשבר

אחת מהטענות הנפוצות מצד תומכי ניהול אקטיבי היא שבשווקים פחות יעילים, כמו מניות קטנות (Small Cap), ניתן להשיג יתרון יחסי. ואולם, הממצאים מהדו”ח מפריכים גם את הטענה הזו.

בקטגוריית Small-Cap Core Funds – קרנות המתמקדות במניות אמריקאיות קטנות – 92.48% מהקרנות נכשלו להכות את מדד ה־S&P SmallCap 600 לאורך 20 שנה. אפילו בקרנות Small-Cap Value, שנחשבות ל”טריטוריה נגישה” עבור מנהלים פעילים, רק 7.22% הצליחו לעקוף את הבנצ’מרק.

המסקנה ברורה: גם באזורים הנתפסים כפחות משוכללים, העליונות של ניהול פסיבי נשמרת.

Value מול Growth: מי מצליח יותר?

הבדלים מעניינים עולים גם כאשר בוחנים את הביצועים בין קרנות ערך (Value) לקרנות צמיחה (Growth). בעוד שקרנות Value מציגות לפעמים ביצועים מעט טובים יותר, גם הן סובלות מכשלים עקביים.

לדוגמה:

רק 12.22% מקרנות Large-Cap Value הצליחו להכות את מדד ה־S&P 500 Value.

בקרנות Mid-Cap Value – כ־80.36% פיגרו אחרי מדד הייחוס.

אצל קרנות Growth, שיעורי הכישלון חורגים לעיתים מעל 90%, מה שמעיד על קושי עקבי בזיהוי מניות צמיחה שיניבו תשואה עודפת מובהקת לאורך זמן.

נדל”ן ומולטי-קאפ: לא יוצאות דופן

גם קרנות שמתמחות ב־Real Estate (נדל”ן סחיר) לא מהוות מקלט בטוח למשקיעים אקטיביים. כ־90.12% מהקרנות בתחום זה לא הצליחו להכות את מדד ה־S&P U.S. REIT לאורך 20 שנה.

קרנות Multi-Cap, שמשקיעות במניות בכל קנה מידה, נכשלו גם הן:

בקרנות Multi-Cap Core, שיעור הקרנות שנכשלו לעקוף את המדד עומד על 94.69%.

בקרנות Multi-Cap Growth, המספר מעט טוב יותר, אך עדיין 92.5% פיגרו אחרי מדד הייחוס.

מה זה אומר על דמי הניהול?

ברוב המקרים, קרנות אקטיביות גובות דמי ניהול של בין 1% ל־2% בשנה, בעוד שקרנות מדד עולות לרוב פחות מ־0.1%. כאשר מרבית הקרנות האקטיביות אינן מניבות ערך עודף לאורך זמן, ההצדקה לדמי הניהול האלו נעלמת כמעט לחלוטין.

הפער הזה מתורגם, באופן מצטבר, לאובדן של אלפי דולרים למשקיע לטווח ארוך – גם אם התשואות נראות סבירות באופן נומינלי.

המלצות למשקיעים פרטיים וגופים מוסדיים

המסר העולה מהדו”ח חד וברור – למשקיע הסולידי, קרנות מדד או ETF פסיביים הן לרוב פתרון עדיף על קרנות אקטיביות.

גם עבור מוסדות פיננסיים, Family Offices ויועצים פנסיוניים, יש צורך לבצע חשיבה מחודשת על הקצאת נכסים:

השקעה אקטיבית צריכה להתמקד בנישות שבהן יש למנהל יתרון מובנה, כמו סיטואציות מיוחדות (Special Situations), קרנות גידור או מגזרים לא-סחירים.

בכל הנוגע לשוק המניות הסחיר בארה”ב – פסיביות היא כבר לא אסטרטגיה אלטרנטיבית, אלא ברירת מחדל רציונלית.

סיכום: כשמדד הוא המתחרה – הרוב נכשלים

במציאות שוק שבה השקעות פסיביות נעשות מדויקות, זולות ונגישות, ניהול אקטיבי צריך להצדיק את עצמו בתשואה עודפת ולא רק ברטוריקה שיווקית. הדו”ח הנוכחי ממחיש שההצדקה הזו פשוט אינה קיימת ברוב המקרים.

למשקיעים המבקשים מקסום תשואה נטו – התשובה היא ברורה: מדדים מנצחים.