איזון שברירי בין אסטרטגיה כלכלית לעוצמה פוליטית

משקיעים גלובליים נערכים לגל נוסף של טלטלה כלכלית בעוד המתיחות בין ארצות הברית לסין מתגברת בחדות. החלטתה של בייג’ין להדק את מגבלות הייצוא על מינרלים נדירים — משאבים קריטיים החיוניים לייצור שבבים, רכבים חשמליים וטכנולוגיות ביטחוניות — הציתה מחדש את החשש מהתפרצות עימות סחר כולל. הצעד מגיע ימים ספורים בלבד לאחר שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הכריז על מכסים גורפים של 100% על יבוא מסין והגבלות חדשות על ייצוא מוצרי תוכנה.

משרד המסחר של סין הגיב בתקיפות, ותיאר את מגבלות הייצוא כ”צעדים לגיטימיים על פי החוק הבינלאומי“ והאשים את וושינגטון ב”סטנדרטים כפולים“. העיתוי רגיש במיוחד, לקראת פגישה אפשרית בין טראמפ לשי ג’ינפינג מאוחר יותר החודש, שעשויה לעצב מחדש לא רק את יחסי הסחר, אלא גם את שרשרת האספקה הגלובלית בתחום הייצור הטכנולוגי המתקדם.

מינרלים נדירים: מנוף אסטרטגי של סין בסחר העולמי

המגבלות החדשות של בייג’ין מסמנות הסלמה משמעותית בשימוש האסטרטגי שלה במשאבי המינרלים הנדירים, תחום שבו היא מחזיקה כמעט במונופול. סין אחראית לכ-70% מהייצור העולמי, והדומיננטיות שלה בזיקוק ובתהליך העיבוד מקנה לה השפעה עצומה על תעשיות התלויות במשאבים אלה — ממנועי רכבים חשמליים ועד למערכות ביטחוניות.

המדיניות החדשה אינה מתמקדת רק בייצוא הפיזי, אלא כוללת גם טכנולוגיות נלוות, פטנטים וקניין רוחני — מהלך שמנתחים רואים בו ניסיון להגן על החדשנות המקומית תוך הידוק השליטה בתלות של מדינות זרות. משרד המסחר הדגיש כי בקשות שיעמדו בדרישות הייצוא ”יאושרו“, צעד שמרמז על ניסיון לשמור על גמישות רגולטורית תוך העברת מסר פוליטי ברור לוושינגטון.

עם זאת, ארגוני עסקים, ובהם לשכת המסחר האירופית בסין, כבר דיווחו על עיכובים באישור רישיונות הייצוא. העיכוב מגביר את הדאגה בקרב יצרנים בארצות הברית ובאירופה, החוששים מעלייה בעלויות הייצור ומהפרעות בשרשראות האספקה.

תגובת וושינגטון ונפילות השווקים

תגובתה של ארצות הברית הייתה מיידית וחריפה. טראמפ הכריז על מכס נוסף של 100% על יבוא מסין ועל מגבלות חדשות לייצוא של ”כל תוכנה קריטית“ החל מה-1 בנובמבר. השווקים הפיננסיים הגיבו בחדות, כאשר מניות גלובליות מחקו כמעט שני טריליון דולר משווי השוק, בעוד המשקיעים מתמחרים מחדש את הסיכון לעימות כלכלי ממושך.

בוושינגטון הסביר הממשל כי הצעד נועד ”להגן על האינטרסים הלאומיים“ ולמנוע מסין ”להחזיק את העולם כבני ערובה“ באמצעות שליטתה במשאבים קריטיים. עם זאת, ההחלטה עלולה להצית מחדש לחצים אינפלציוניים באמצעות עלייה בעלויות היבוא, בעיקר בתעשיות התלויות ברכיבים מסין.

במקביל, בייג’ין הגיבה בצעד גומלין נוסף, והטילה עמלות נמל על ספינות אמריקאיות — מהלך שמשקף את ההיטלים החדשים שהטילה וושינגטון על ספינות סיניות. אף שההשפעה הכלכלית מוגבלת — ארצות הברית מהווה רק 0.1% מתעשיית הספנות העולמית לעומת 53% של סין — הצעדים ההדדיים ממחישים את ההידרדרות המהירה בדיפלומטיית הסחר.

ההימור האסטרטגי: מעבר למכסים ולסחר

בלב העימות הזה מסתתר מאבק רחב יותר מהתנצחות על מכסים או משאבים. הוא משקף תחרות עמוקה על עליונות טכנולוגית וכלכלית, שבה הגישה למינרלים חיוניים ולמערכות דיגיטליות מתקדמות מגדירה עוצמה לאומית. שני הצדדים משתמשים במדיניות הסחר כנשק אסטרטגי — וושינגטון באמצעות סנקציות פיננסיות והגבלות ייצוא, ובייג’ין באמצעות שליטתה במשאבים החיוניים לכלכלה הירוקה והדיגיטלית.

משקיעים וקובעי מדיניות עוקבים בדריכות אחר סימנים אפשריים להרגעת המתיחות לפני הפגישה הפוטנציאלית בין טראמפ לשי בדרום קוריאה מאוחר יותר החודש. עם זאת, נוכח העמדות הנוקשות של שני הצדדים, פתרון קרוב נראה בלתי סביר.

השבועות הקרובים עשויים לקבוע האם שתי הכלכלות הגדולות בעולם יצליחו למנוע פרוץ מלחמת סחר נוספת — או שהשווקים הגלובליים יצעדו שוב לעבר מחזור חדש של תנודתיות, פרוטקציוניזם ושיבושים בשרשראות האספקה.