שנת 2008 הייתה שנה קטסטרופלית עבור הכלכלה בארה”ב, ובהמשך אותו אסון התפשט כמעט לכל מדינות המערב. באותה השנה, התמוטטה המערכת הבנקאית כתוצאה מיותר מידי הלוואות ללא כיסוי, מה שכונה מאוחר יותר משבר הסאב פריים. הבנקים לא יכלו לעמוד בהיקפי ההלוואות שלא שולמו לאחר שיותר מידי אזרחים אמריקאים נטלו הלוואות משכנתא לרכישת בתים, בפחות מידי ערבויות והוכחות ליכולת ההחזר שלהם. התוצאה הייתה דרמטית. הבנקים עיקלו מספרים דמיוניים של נכסים ומכירתם בשווקי הנדל”ן חתכה בחצי את מחירי הנדל”ן בארה”ב. אזרחים אמריקאים איבדו את הבתים והעבודה שלהם ורבים ירדו אל מתחת לקו העוני, שכונות רבות שהתנדנדו מיל ומתחת לגבול מעמד הביניים התרסקו אל מתחת לקו העוני, ודירוגים של הבנקים התרסקו.

אחד האמצעים שנקט אז הפדרל ריזרב, הוא הבנק המרכזי של אמריקה, על מנת להבטיח שמשבר כזה לא יתרחש שוב, הוא החלת רפורמת באזל, המחייבת את הבנקים להחזיק לפחות 3% מכלל הנכסים שברשותם בהון עצמי (כלומר, מטבעות זהב בכספת, נדל”ן, הלוואות, השקעות וכדומה) ואת הסכום הזה, להחזיק בשיתוף עם הבנק הפדרלי. חל איסור להגדיל את ההתחייבויות (כמו למשל מתן הלוואות ללקוחות) מבלי להגדיל את הסכום הצבור של ההון / נכסים שיעמדו לרשות הבנק, במקרה של קריסת מספר רב מידי של הלוואות.

ההתמודדות עם ירידה בפעילות בשוק ההון בימי קורונה

באפריל אשתקד (2020), לצד החובה להחזיק ביחסי הון על פי הרפורמה, היה צורך להתמודד עם השינויים בשוק ההון, ההפחתה בכספים הפנויים ובהשקעות במשקי הבית, במסחר ובשוק ההשקעות. לפיכך, הפדרל ריזרב פרסום עדכון זמני לתקנות רפורמת באזל, ואפשר לבנקים להשקיע באג”ח ממשלתי מקומי ללא השפעה על יחס ה – SLR, הוא יחס המינוף בי התחייבויות להון.
במילים אחרות, הפד מתייחס להחזקה של אג”ח ממשלתי כאל נכס שווה ערך לרכוש שמוחזק במזומן, מבחינת הביטחונות שבהשקעה. זה אומר, שאג”ח ממשלתי היה הנכס היחיד שהבנקים יכלו להחזיק בו מבלי להעמיד את הערבויות הנדרשות לטובת הרכישה.

כמובן, שהתיקון לרפורמה שלח את כל הבנקים לרכוש כמויות גדולות של אג”ח ממשלתי, מה שגרם להזרמה של כספים לממשל.

ביטול רפורמת באזל, ועיכוב הביטול שלה

במהלך מרץ 2021 הודיע הפד כי הוא מבטל את ההקלות על רפורמת באזל, ומחזיר את ההשקעות באג”ח ממשלתי לספירה כך שישפיעו על יחסי ה – SKR בין התחייבויות להון. הביטול אמור היה להיכנס לתוקפו ב – 31.3.21, ובאותו היום ראינו ירידות ערך של כ – 2.5% בשוק ההון. הירידה נבעה מתוך ציפייה שהבנקים, ש”נתפסו” בפוזיציה של הפרת יחסי המינוף על פי רפורמת באזל, היו צפויים להיפטר במהירות מחלק מהאג”ח הממשלתיות שהם החזיקו, מה שהיה גורם לירידות מחירים באג”ח הממשלתי בארה”ב.

ב – 25.3 הודיע הפד כי הוא מספק ארכה נוספת לבנקים טרם ביטול התקנות, למשך שלושה חודשים נוספים. המשמעות היא שהבנקים לא נדרשים למכור במהירות את הנכסים שהם מחזיקים באג”ח ממשלתיות על מנת לוודא שהם עומדים ביחסי המינוף התחייבויות – הון שנקבעו ברפורמת באזל, אולם כפי הנראה יצטרכו לעשות כן בעתיד הקרוב.

גם בישראל מחייב הבנק המרכזי יחסי התחייבויות – הון בתקנות שעומדות לפקוע

ב – 7.3.21 פרסם בנק ישראל הודעה לא רחוקה מזו של הפד בארה”ב, בנוגע להארכת ההקלות בנוגע ליחסים המתחייבים של הון מול התחייבויות עד לסוף ספטמבר 2021. בישראל, בניגוד לארה”ב, אין ביטוח על ההון שהבנק מחזיק, למשל בפיקדונות של הציבור, ועל כן יחסי ההון – התחייבויות מנוהלים בקפידה פחותה.

מה יקרה בהמשך?

פקיעת התקנות ליחסי ה – SLR ישפיעו ללא ספק על מהלכי ההשקעה של הבנקים, גופים מוסדיים בעלי השקעות בסדרי גודל עצומים, בחודשים הקרובים. ביחד עם זאת, בשוק תנודתי כל כך, אין ספק שעוד ניראה ירידות מחירים במוצרי השקעה, וכדאי לשמור על ערנות בניהול תיק ההשקעות, כמו גם להבטיח גידור מספק, למשל על ידי השקעה באפיקים אלטרנטיביים ששומרים על חוסר השפעה ביחס לתנודתיות השוק.

*אין במאמר זה, בחלקו או במלואו, כל הבטחה להשגת תשואות מהשקעות ואין האמור מהווה יעוץ מקצועי להשקיע בתחום כזה או אחר