הנשיא דונלד טראמפ נכנס לקדנציה השנייה שלו כשהוא מבטיח מהפכה מקיפה בכלכלה האמריקנית. אך אינפלציה מתמשכת, האטה בגיוס עובדים, חששות משקיעים ותגובת נגד פוליטית חדה מאלצים את הממשל לאלתר. עם יוקר המחיה שהפך לסוגיה הפוליטית המרכזית ותוצאות הבחירות האחרונות שמצביעות על שינוי משמעותי בקרב מצביעים לשעבר של טראמפ, הבית הלבן מאיץ אסטרטגיה כלכלית חדשה — הרבה פחות מגובשת מהתוכנית המקורית והרבה יותר ניסיונית. הס stakes גבוהים: 72% מהאמריקנים אומרים שהכלכלה במצב רע, והממשל מתקשה להשיב לעצמו שליטה על הנרטיב.

מדוע התוכנית המקורית של טראמפ מתקשה לעמוד בהנחות היסוד שלה

החזון הכלכלי של טראמפ התבסס על שלושה מרכיבים: הכנסות רחבות ממכס, קיצוצים משמעותיים בהוצאות, והפחתת מס גדולה שתפצה על העלייה ביוקר המחיה. התוכנית הייתה תלויה בהצלחת כל חלק באופן מדויק. בפועל, כמה עמודי תווך קרסו. אף שהפחתת רגולציה ותמריצי מס סייעו להוביל את שוקי המניות לשיאים חדשים, האינפלציה נותרה עיקשת. המכסים תרמו לעליית מחירים לצרכן, ופגעו בהבטחה להוזיל את יוקר המחיה.

השקעות תאגידיות פיגרו מאחור, התחייבויות להחזיר ייצור לארה״ב התקדמו לאט, והמומנטום בשוק העבודה נחלש. תשואות האג״ח ירדו אך לא מספיק כדי להוריד משמעותית את עלויות המשכנתאות או הלוואות הרכב. שיעור פיגורי התשלום בהלוואות רכב בסאב־פריים הוכפל לעומת לפני ארבע שנים, ורוכשי דירות נותרים מודרים מהשוק כאשר הריביות נשארות מעל 6%. השילוב של מחירים גבוהים ועליות שכר מתונות הגביר את תסכול הבוחרים ופגע באמינות הכלכלית של הממשל.

פניית פרסה מהירה לעבר כלים כלכליים בלתי שגרתיים — ואף מסוכנים

ככל שהלחץ הפוליטי גובר, טראמפ בוחן ״תוכנית ב׳״ המבוססת על הקלה מיידית לצרכן. הממשל שוקל העברת צ׳קים של 2,000 דולר במימון הכנסות מהמכסים — מהלך הדומה לתוכנית תמרוץ ודורש אישור קונגרס. כלכלנים מזהירים כי צעד כזה עלול להצית ביקושים מבלי להגדיל את ההיצע, ובכך להחמיר את האינפלציה הפוגעת כבר במשקי הבית.

גם ההצעות בתחום הדיור אינן שגרתיות. משכנתא ל־50 שנה תוזיל את התשלום החודשי אך תגדיל משמעותית את כלל הריבית — ועלולה להפוך את הלווים למי ש״שוכרים מהבנק״ למשך עשורים. מערכת משכנתא ניידת, שתאפשר ללווים להעביר את המשכנתא בריבית נמוכה לנכס חדש, עשויה להפשיר את שוק הדיור הקפוא — אך עלולה לערער את שוק האג״ח המשכנתאות המהווה בסיס למערכת האשראי האמריקנית.

הצעתו של שר האוצר סקוט בסנט להפחית מכסים על מוצרי יבוא בסיסיים כמו בננות וקפה היא כלי מסורתי יותר, אך אנליסטים מציינים שהשפעתה על אינפלציית המזון תהיה זניחה. מחירי הסחורות — ולא המכסים — הם שדחפו את עליות המחירים האחרונות.

מסר כלכלי בצומת דרכים

משבר יוקר המחיה יוצר פרדוקס פוליטי. זינוק שווקי המניות מיטיב עם משקי בית עשירים בעלי נכסים פיננסיים, בעוד שמשקי בית בעלי הכנסות נמוכות סובלים מעלייה בשכר דירה, במזון ובעלויות אשראי — תופעת ״ההתאוששות בצורת K״. הפער הזה מגביר את הלחץ על הממשל לעבור למדיניות ממוקדת־צרכן.

טראמפ, שבעבר זלזל בסקרים שליליים, מקבל כעת תדרוכים כלכליים תכופים וצפוי להגביר את מסעותיו ברחבי ארה״ב כדי לפנות ישירות לבוחרים סביב נושא יוקר המחיה. האתגר המרכזי: לאזן בין צורכי פוליטיים מיידיים לבין יציבות כלכלית ארוכת טווח — משימה עדינה במיוחד כאשר סיכוני האינפלציה שוב מתגברים.

מה צפוי בהמשך

החודשים הקרובים יחשפו האם האסטרטגיה המתפתחת של טראמפ תצליח לייצב את תקציבי משקי הבית — או שמא שילוב הכלים הניסיוניים, כמו צ׳קים, משכנתאות ארוכות־טווח והפחתות מכס סלקטיביות, יחמיר את השבריריות הקיימת. שווקים, משקיעים ומשקי בית יעקבו אחרי כל רמז האם ״תוכנית ב׳״ היא פתרון זמני — או תחילתה של תפנית עמוקה במדיניות הכלכלית של ארה״ב.